יוצאת לצייד

מוציאה את רשת הפרפרים מארון העץ החורק.

מנסה ללכוד את השקט שבין מכונית למכונית.

מתוך: מאחורי הקלעים של ציר הזמן

מתי החלו בני האדם לחלוק חוויות ומחשבות זה עם זו?

ולא רק להחליף דברי תכלית כגון:

"הו הו הו נמר מתקרב"

או

"ממוטה", (סימון הספרה 2 ע"י הנפת שתי אצבעות מאגרוף קפוץ), "מת".

מתי חזר איש או פרימיט אל מערתו מן הציד ואמר:

"...את שומעת, היום כשעברתי ליד הנהר,

ראיתי על הגדה דגיג קטן מפרפר אל מותו.

אולי אם היה יודע כיצד החזירו קשקשיו את אור קרני השמש

כמו אלפי מראות זעירות,

היה מת בפחות ייסורים..."

צירופי צבעים ומקרים

כדי שתמונה זו תתרחש נדרשו עשרות צירופי מקרים, הנה כמה מהם:

דקה לפני היציאה מהבית רויטל מחליטה להחליף את מכנסיה וחולצתה לשמלה שחורה

לאחר מכן מובילה אולנו לסלון הספרותי בסנטר לאירוע כלשהו

ואנו מגלות שהוא ריק מאדם

רויטל מנסה להתחבר לאינטרנט דרך האייפון שלה כדי לברר את פרטי האירוע

אך החיבור נכשל.

אנו מחליטות לצאת למרפסת הסמוכה בנסיון להשיג חיבור יותר טוב.

שם אנו מגלות להפתעתנו ציור קיר צבעוני סוחף ומרשים

שמתאים להפליא בצבעיו וצורותיו לשמלתי הכחולה עם החולצה המפוספסת בכחול ואדום.

כך נוצרה תמונה אחת

אחר כך מתוך סקרנות אנו הולכות לאורך הקיר ומגלות עוד ציור קיר מרשים וסוחף

הפעם בשחור ולבן

שמתאים להפליא לשמלה שבחרה לעצמה רויטל.

some patterns tests

בקרוב במרצפות הקרובות למקום מגוריכם

NOWNESS.com presents: Erwin Blumenfeld at Hyeres

About Beauty

אני מזדהה עם כל דבר שיש לו משקפיים.

שלום חבר

spaces.live is dead baby, spaces.live is dead.

http://parallelmarva.spaces.live.com/

rest in peace

פתגם השבוע

מרבה רגליים מרבה דאגה.

אין לי זמן

לפעמים אני העתידית

חוזרת לזמן ההווה

והכל נראה לי מיושן.

כיפה אדומה

עם שוך הגשמים והרוחות

נעלתי את נעלי האדומות

ויצאתי אל היער.

שם מצאתי אותך עירום וקפוא,

מכורבל באדמה הטחובה,

נצמד אל הסלע הקר.

העלים הלחים שהיו פרוסים מסביב

ניסו לספר את סיפורך

שאז לא ידעתי להבין.

פסיעותי הרומסות

השתיקו אותם לבסוף.

שיר ערש

וכשהלילה ירד

שכבו אנשים מצופים בשמיכות

ובתוך חללם הפנימי תרו אחר פלנטות חדשות.

מתוך האפילה

נצנצו כוכבים עתיקים

וחוברו בקווים דמיוניים

לכדי מראות עבר שנזנחו זה מכבר

לטובת שטף היומיום.

האנשים שכבו מצופים בשמיכות

והקשיבו למטאורים במעופם.

בתוך תוכם הדהדו שריקותיהם

ונשתמרו צלקות חבטותיהם.

האנשים שכבו מצופים בשמיכות

ובגופם החלה להתעצם

תחושה של תנופה מסחררת

סביב שמש המעמקים

והיו מי ששאלו את עצמם: סביב איזו שמש אנו סובבים?

ערב שתי וערב

אשב לי בהרים הירוקים

וארקום מטפחות.

המחט שאעביר בין סיבי הבד

תעבור גם דרך כל גלגולי חיי

בהם ישבתי ורקמתי.

וכל זיכרונותי הלא מודעים

ישַזרו אל תוך מרקם החוטים הצבעוני.

וכך אוכל לקרוא לה - יצירת חיי הרבּים.

אוקיאנולוגיה

מרגישה כמו לויתן שנסחף אל החוף.

זנבי מלוטף על ידי אדוות הגלים

החול מדגדג את גחוני
ופי כבר מלא בפסולת היבשה.

את מי מלווה הלוויתן?
ומי אותו ילווה אל מותו?

180 מעלות

והנה גם אני הפכתי לאדם
.היוצא מן הבית בשמונה בבוקר וחוזר בשמונה בערב
מתחיל את היום כבצק רך, מתוק וישנוני
המוגש על מוט האופה אל פי הגיהנום הלוהט
הבולע אותו לכמות הזמן הדרושה
.כדי לצאת משם אפוי יתר על המידה
ברבות השעות הוא מתקבץ לו
.עם עוד מאפים עייפים באוטובוס בדרכם הביתה
המנוע מטרטר:
כולנו לחמים מאתמול.

אין טעם

לרוגעלך הזה יש טעם של סופגניה
ולסופגניה יש טעם של חורף
מכאן נובע

לרוגעלך הזה יש טעם של חורף.

(הוא בטח לא שיער לעצמו)

מים צלולים מחשבות צלולות

דברים שאתה לומד כאשר אתה צף על גבך:

השמש מסנוורת גם בעיניים עצומות

המפרקים שלך חורקים כשאתה מזיז את הידים

הנשימות שלך מהדהדות בתוכך
כיאילו כולך מורכב תיבות עץ חלולות
ונשימתך למעשה חורקת יותר מן הרגיל.
אם תלחש דבר מה - תשמע את עצמך ממש חזק כיאילו אתה לוחש לעצמך באוזן מבפנים

אפילוג:
אני רוצה להיות ילד קטן וערום ישבן בים

פסטה ראשונה באבן גבירול 43

ושוב הייתי אני עומדת מול הסיר
מצפה מהמים להעלות אדים

עומדת בגב זקוף מאולץ
כפי שמעולם לא צלפו בי לעשות

תוהה באיזה גיל התחילו הכתפיים להתעגל קדימה
הלסת להשלח לפנים

?מנסה להזכר: האם כל הילדים זקופים
?מתי זה מתחיל

פעם חשבנו שרק זקנים.

תוהה: היש גוף חימום איטי יותר
?מכיריים חשמליות
?היש גוף חימום מהיר יותר מגוף אדם