Follow by Email

יום שבת, 31 בדצמבר 2011

מלחמת עולם 2

הטבעתי את ספינותי,
כדי שלא תיקח אותן בשבי.


אבל זה לא עזר.













יום שבת, 24 בדצמבר 2011

פרויקט כלבלב


רישום כלבלב העונה לשם קלמן.
בעלים: אילן ספירא

לא גמור, אבל אוהבת את השלב הזה בעבודה.





משב רוח

הרוח נשבה
וציירה גלים במעופה.
הגל יורד- תחושת עצב
הגל עולה -תחושת הקלה
עצב.
הקלה.
עצב.
הקלה.

עצב.


הקלה.


יום שני, 7 בנובמבר 2011

במעגל נחוגה

לעיתים מעגל קארמתי נסגר בהצלה ממוות.
לעיתים הוא נסגר ב-"היי אדוני, שכחת את הכרוב שלך"

יום שלישי, 1 בנובמבר 2011

לעיתים הקול הפנימי שלי מדבר במבטא רוסי. אני חושבת שזה מתוך אסוציאציות של אסרטיביות.

יום שני, 10 באוקטובר 2011

סהר-רוריות

אנו מקופלים בתנוחת עובר על הספה,
איש איש בדירתו.

אם תעביר בינינו קו,
תקבל צורה של איזו גלקסיה משביל החלב.




יום שני, 12 בספטמבר 2011

תחושה שלאחר שיחת חולין קצרה עם אישה גרומה במלתחות הבריכה:

לעיתים האינטרקציה האנושית מעוררת בי פחד.
לעיתים, עצם מהותה וקיומה מרגשים אותי עד דמעות.
בסופו של יום, אני ילדה קטנה עם קוקו ומשקפיים.

יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

יום שני, 25 ביולי 2011

יוצאת לצייד


מוציאה את רשת הפרפרים מארון העץ החורק.

מנסה ללכוד את השקט שבין מכונית למכונית.



















יום שלישי, 19 ביולי 2011

מתוך: מאחורי הקלעים של ציר הזמן


מתי החלו בני האדם לחלוק חוויות ומחשבות זה עם זו?

ולא רק להחליף דברי תכלית כגון:
"הו הו הו נמר מתקרב"
או
"ממוטה", (סימון הספרה 2 ע"י הנפת שתי אצבעות מאגרוף קפוץ), "מת".

מתי חזר איש או פרימיט אל מערתו מן הציד ואמר:
"...את שומעת, היום כשעברתי ליד הנהר,
ראיתי על הגדה דגיג קטן מפרפר אל מותו.
אולי אם היה יודע כיצד החזירו קשקשיו את אור קרני השמש
כמו אלפי מראות זעירות,
היה מת בפחות ייסורים..."












יום שני, 18 ביולי 2011

צירופי צבעים ומקרים



כדי שתמונה זו תתרחש נדרשו עשרות צירופי מקרים, הנה כמה מהם:
דקה לפני היציאה מהבית רויטל מחליטה להחליף את מכנסיה וחולצתה לשמלה שחורה
לאחר מכן מובילה אולנו לסלון הספרותי בסנטר לאירוע כלשהו
ואנו מגלות שהוא ריק מאדם
רויטל מנסה להתחבר לאינטרנט דרך האייפון שלה כדי לברר את פרטי האירוע
אך החיבור נכשל.
אנו מחליטות לצאת למרפסת הסמוכה בנסיון להשיג חיבור יותר טוב.
שם אנו מגלות להפתעתנו ציור קיר צבעוני סוחף ומרשים
שמתאים להפליא בצבעיו וצורותיו לשמלתי הכחולה עם החולצה המפוספסת בכחול ואדום.
כך נוצרה תמונה אחת
אחר כך מתוך סקרנות אנו הולכות לאורך הקיר ומגלות עוד ציור קיר מרשים וסוחף
הפעם בשחור ולבן
שמתאים להפליא לשמלה שבחרה לעצמה רויטל.

יום ראשון, 17 ביולי 2011

יום שבת, 25 ביוני 2011

פתגם השבוע

מרבה רגליים מרבה דאגה.

אין לי זמן

לפעמים אני העתידית
חוזרת לזמן ההווה
והכל נראה לי מיושן.

כיפה אדומה



עם שוך הגשמים והרוחות
נעלתי את נעלי האדומות
ויצאתי אל היער.

שם מצאתי אותך עירום וקפוא,
מכורבל באדמה הטחובה,
נצמד אל הסלע הקר.

העלים הלחים שהיו פרוסים מסביב
ניסו לספר את סיפורך
שאז לא ידעתי להבין.

פסיעותי הרומסות
השתיקו אותם לבסוף.










שיר ערש


וכשהלילה ירד
שכבו אנשים מצופים בשמיכות
ובתוך חללם הפנימי תרו אחר פלנטות חדשות.

מתוך האפילה
נצנצו כוכבים עתיקים
וחוברו בקווים דמיוניים
לכדי מראות עבר שנזנחו זה מכבר
לטובת שטף היומיום.

האנשים שכבו מצופים בשמיכות
והקשיבו למטאורים במעופם.
בתוך תוכם הדהדו שריקותיהם
ונשתמרו צלקות חבטותיהם.

האנשים שכבו מצופים בשמיכות
ובגופם החלה להתעצם
תחושה של תנופה מסחררת
סביב שמש המעמקים
והיו מי ששאלו את עצמם: סביב איזו שמש אנו סובבים?





ערב שתי וערב

אשב לי בהרים הירוקים
וארקום מטפחות.
המחט שאעביר בין סיבי הבד
תעבור גם דרך כל גלגולי חיי
בהם ישבתי ורקמתי.
וכל זיכרונותי הלא מודעים
ישַזרו אל תוך מרקם החוטים הצבעוני.
וכך אוכל לקרוא לה - יצירת חיי הרבּים.

אוקיאנולוגיה


מרגישה כמו לויתן שנסחף אל החוף.

זנבי מלוטף על ידי אדוות הגלים
החול מדגדג את גחוני
ופי כבר מלא בפסולת היבשה.

את מי מלווה הלוויתן?
ומי אותו ילווה אל מותו?